מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יחימוביץ

החלטה

זו בקשת רשות להגן, בגין תביעה כספית ע"ס 562,998 ₪ שהגישה המשיבה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת ובקשר ליתרת חוב .

לטענת המשיבה, מדובר בשתי הלוואות שונות שניטלו בשני מועדים שונים ושלא נפרעו.

בין הצדדים נחתם ביום 30.3.06 הסכם הלוואה בשעבוד פוליסת ביטוח חיים( שמספרה 15285562 בבעלות המבקשת) מכוחו נטלה המבקשת הלוואה בגובה 300,000 ₪. ביום 20.3.07 נחתם הסכם הלוואה נוסף בשעבוד פוליסת ביטוח חיים (שמספרה 16223703 בבעלות המבקשת) מכוחו נטלה המבקשת הלוואה בגובה 330,000 ₪. וכאשר בהסכמי ההלוואה הוגדרו במפורש התנאים להעמדת ההלוואה. נטען, כי המבקשת חדלה לשלם את הפרמיות בגין פוליסות ביטוח החיים אשר בבעלותה, וכאשר, על פי האמור בהסכמי ההלוואה, עם ביטול הפוליסות ששועבדו כנגד מתן ההלוואה, יתרת חוב ההלוואה תעמוד לפירעון מיידי. המשיבה, טוענת כי נשלחו למבקשת מכתבי התראה לפני ביטול הפוליסות, אך המבקשת לא שילמה את הפרמיות. נטען, כי חרף ביטול הפוליסות והעמדת ההלוואה לפירעון מיידי, נמנעה המבקשת מלפרוע את יתרת החוב.

המבקשת, טוענת כי מדובר בהלוואות, שאמנם הוצאו באופן אישי עבורה ועל שמה, אך בפועל ניטלו עבור חברת קשת בענן נתב"ג פרויקטים בע"מ (להלן:" החברה"), שהופעלה ע"י בן זוגה של המבקשת. לטענתה, הוסכם בין הצדדים, כי הפרמיות ישולמו ע"י החברה, כאשר הפרמיה עבור פוליסה אחת תשולם באמצעות שיקים דחויים והפרמיה עבור הפוליסה האחרת תשולם בהוראת קבע והכל מתוך ח-ן החברה. נטען, כי ההלוואות ניתנו כנגד שיעבוד פוליסות ביטוח חיים, שיונפקו בעתיד ע"י המשיבה. מאחר ובמתן ההלוואה לא עמדה כל יתרת זכות בפוליסות שנפתחו כמה ימים קודם לכן, הציעה המשיבה, כי ההחזר יבוצע ב-48 תשלומים דחויים, כאשר הראשון שבהם ישולם ביום הגעת יתרת קרן החיסכון שתיצבר לטובת המבקשת בביטוח החיים, לכל הפחות ליתרת סכום ההלוואה שתעמוד לחובתה, כנגד הפוליסה. נטען כי נקבע כי כל עוד לא יצברו כספים בפוליסת הביטוח, ובכפוף לתקופת גרייס (12 חודשים) מתחדשת לא תעמוד ההלוואה לפירעון. נטען כי הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תעמיד למבקשת בכל 12 חודשים הלוואה חדשה, שתבוא בנעליה של ההלוואה הקודמת שניתנה מאותה הפוליסה. נטען, כי חרף העובדה, כי הסכמי ההלוואות קבעו כי פירעונם יחל מ-3/07 ו3/08-, בפועל הגיע מועד הפירעון שנקבע, אך המשיבה לא העמידה את ההלוואות לפירעון ולא דרשה מהמבקשת את התשלומים העיתיים, וזאת כי סוכם בין הצדדים שכל עוד לא ישולמו הפרמיות בגין הפוליסות לא יידרש פירעון ההלוואה. נטען, כי המשיבה מעולם לא דרשה מהמבקשת לפרוע את התשלומים העיתיים שנקבעו בהלוואה, ורק כאשר הפסיקה החברה לשלם את הפרמיות העמידה המשיבה את ההלוואה. נטען כי לא היה מדובר בהסכמי הלוואה סטנדרטיים אלא שסוכם בין הצדדים כי תינתן הלוואה כנגד הסכומים שיצטברו בפוליסה.

נטען, כי המבקשת לא ידעה על הפסקת תשלום הפרמיות עבור הפוליסות, שכן כאמור ההלוואה נלקחה עבור החברה והפרמיות שולמו על ידה. נטען, כי המכתבים בדבר אי התשלום נשלחו אל החברה ולא אל המבקשת, ומסתבר כי מעולם לא הגיעו אל החברה .

נטען כי ביום 28.4.09 וביום 17.6.09 קיבלה המבקשת מכתבי התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים וכי רק ממכתב זה נודע למבקשת לראשונה כי החברה הפסיקה את תשלום הפרמיה עבור הפוליסות.

נטען כי המבקשת אינה הלווה האמיתית ומשכך אין למשיבה עילת תביעה נגדה, כל ההליכים והמו"מ בנוגע לקבלת ההלוואה נעשו עם בן זוגה של המבקשת. נטען כי המשיבה פעלה בניגוד להוראות חוק חוזה ביטוח, וכן המבקשת חולקת על דרך החישוב של החוב.

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני סבור שיש לדחות את הבקשה.

לא ראיתי שקיימת הגנה לכאורית, מינימאלית, כנדרש בשלב דיוני זה.

המבקשת אישרה בחקירתה שידעה שהיא הלווה, ולא דאגה, כי היה לבן זוגה עסק משגשג (עמ' 14 לפרוטוקול). מהדיון עולה, כי ממועד נטילת ההלוואה חלו, ככל הנראה, שינויים, נוצר קרע בין המבקשת לבן-זוגה, ומצבו הכלכלי של בן זוגה התדרדר.

המדובר במצב שנוצר לאחר לקיחת ההלוואה, ולא ראיתי טעם ונוכח חקירת המבקשת, שיש מקום לקבוע, ולו לכאורה, כי המשיבה ראתה במבקשת, אך ורק צינור להזרמת כסף, ו/או שלחתימת המבקשת על הסכמי ההלוואה ומסמכי הפוליסה אין נפקות של חבות של החותם, וגם אם הכספים הועברו על-ידי המבקשת לגורם אחר. העובדה, שלאחר נטילת ההלוואות, חל קרע בין בני-הזוג אינו מעניינה של המשיבה-המלווה, ואינה יכולה להוות, בדיעבד, הגנה כנגד חובת פירעון כספים, שניתנו בזמנו למבקשת, ושמטעמים שלה, העבירה את הכספים לגורם אחר, וכאשר בין לבין, חל שינוי ביחסים שבינה לבין אותו גורם אחר. כן לא ראיתי לקבוע, שבמישור יחסי הצדדים כאן, כלווה ומלווה, נפקות הפגמים, ככל שנפלו, בדרך מתן ההלוואה על-ידי המשיבה, יוצרת מניעה להחזר מצד המבקשת.

אין הכרח לברר במסגרת תיק זה, על דרך של הודעת צד ג' , את מעורבותו של בן הזוג וחובת השיפוי על-ידו כנטען על-ידי המבקשת, וכאשר קיימת חבות של המבקשת ,ללא הגנה ראויה, אלא ניתן כמובן לבררה, במסגרת תביעה שהמבקשת רשאית להגיש כנגד בן-הזוג .

לאור האמור לעיל , הבקשה נדחית.

התובעת זכאית לפסק דין על פי כתב התביעה, סכום התביעה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל .

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת , אגרה ושכ"ט עו"ד על פי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עוה"ד בגין התביעה, וכן הוצאות הדיון בבקשה, בסך 5,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

התובעת רשאית להגיש פסיקתא לחתימה .

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר תשע"ב, 14 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: